<h1>ראבי"ה סימן רי"ט</h1>
<h2>דף קב:</h2>
ותניא התם יוצאין במוך ובספוג שעל גבי המכה ובלבד [שלא יכרוך] עליהן חוט [או] משיחה יוצאים בקליפת [ה]שום ובקליפת בצל שעל [גבי] המכה ואם נפל לא יחזיר ואין צריך לומר שלא יתן לכתחלה בשבת יוצאים באגד שעל גבי המכה וקושרו ומתירו בשבת אספלנית שפירשה מן האגד [מחזירה עם האגד] יוצאין באספלנית ובמלוגמא וברטיה שעל גבי המכה ואם נפל לא יחזיר ואין צריך לומר שלא יתן לכתחלה בשבת. וגרסינן בפרק בתרא דעירובין תנו רבנן רטיה שפירשה מעל [גבי] המכה מחזירין אותה בשבת רבי יוסי אומר הוחלקה למעלה דוחקה למטה הוחלקה למטה דוחקה למעלה ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה ורטיה עצמה לא יקנח מפני שהוא ממרח ואם מרח חייב חטאת. וכתב רבינו אלפסי התם דאף על גב דאמר רב יהודה הלכה כרבי יוסי, הילכתא כתנא קמא, [מדגרסינן] אמר מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דאבא נפלה ליה אבי סדיא ואהדרה ואמינא ליה לא סבר לה מר להא דאמר רב חסדא מחלוקת בשפירשה על גבי כלי [אבל פירשה] על גבי קרקע דברי הכל אסור להחזירה ואמר רב יהודה [הלכה כרבי יוסי] אמר ליה לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי. וכיוצא בזה משפט [הכויות]. והא דתנן [ק"ג ע"ב] כהן שלקה באצבעו כורך עליו גמי במקדש אבל לא במדינה, משום דגמי מסי (כך מפורש בירושלמי), אבל בגד מותר לכרוך עליו לשמור המכה. [כך מפורש בירושלמי]. ואם להוציא דם [עירובין ק"ג ע"ב] כאן וכאן אסור. וכן משפט אם חתך אצבעו בשבת.
